החודש נפגשנו יחד לציין ולחגוג את יום העצמאות ה-76 למדינת ישראל, ואת 50 שנות מועצה אזורית מגילות.
האירוע היה שונה השנה, בדגש על היחד, הערבות והתמיכה הקהילתית בזמנים הקשים, היתה זו גם ההזדמנות להודות ולהוקיר את צוותי הצח"י היישוביים ואת כיתות הכוננות.
הערב היה גם בסימן התקווה לסיום הלחימה, חזרת כל החיילים בריאים בגופם ונפשם והחזרת כל החטופים במהרה.
להקת טיפקס הופיעה ברגישות שחיברה בינינו.
מתוך דבריו של אריה כהן, ראש המועצה באירוע:
"אורחים ותושבים יקרים,
אנחנו בתקופה מורכבת, לא פשוטה.
חלפו שבעה חודשים ושבעה ימים מרעידת האדמה בשמחת תורה השבעה באוקטובר.
אירוע שגדול מלהכיל אותו.
קודם לכל נזכור את חללנו ובני משפחותיהם,
נתפלל לשלומם ובריאותם המלאה של פצועינו,
ונזכור ונייחל לחזרתם של החטופים והשבויים כולם, במהרה. אמן!
זה יום עצמאות אחר, כל החלטה לכאן או לכאן יש לה משמעות ויכולה לעורר ביקורת...
ואפילו מוצדקת.
עם כל הכאב והסבל, שעובר עלינו עכשיו, אני סבור, שיש חשיבות גדולה לביחד, לקהילתיות המועצתית ולחיות את החיים עצמם,
גם אם לא בשגרה מלאה וגם אם קצת אחרת.
גם באופן אישי, לא קל לי היום.
אבל בעיניי חשוב ומשמעותי לקיים את האירוע הזה היום.
למען קהילת מגילות, למען חיילינו בסדיר ובמילואים, שמבקשים מעט הפוגה.
למען ילדינו, שרוצים לחיות את ילדותם,
למען כיתות הכוננות, השומרים והרבש"צים
וכמובן למעננו התושבים, שמתנדבים לכל משימה בין אם ביטחונית ובין אם אזרחית
ומחזיקים את הקהילות שלנו ולא מוותרים עם כל הקושי.
אף על פי כן, אנחנו נציין את עצמאותנו, כי זה האירוע הגדול ביותר, שקרה לעם היהודי.
נשמח, לא במובן של עליצות אלא בתפילת הודיה על מה שיש.
אנחנו נמשיך ונוקיר תודה לכל היישובים והקהילות.
חג עצמאות שמח"
.jpg)
לרגל ציון 50 שנות התיישבות במגילות השקנו אתר חדש המהווה ארכיון אזורי ומספר את הסיפור של כולנו!
מוזמנים להיכנס לאתר החדש בקישור הבא
באתר תוכלו להתעדכן ולעדכן תמונות מהחיים במועצה. תודה גדולה לאביטל פלאנקר (קדם ערבה) על הובלת הפרויקט לאורך החודשים האחרונים!
הפרויקט הגיע לסיומו לאחר מפגשים קהילתיים בישובים ואיסוף חומרים וסיפורים מוותיקי המועצה.
מרגש לראות איך הכול התחיל, איפה היינו ואיפה אנחנו היום!
מוזמנים לעדכן אירועים נוספים כל הזמן!
הכנו סרטון קצר כדי לספר לכם על הארכיון החדש של כולנו! מוזמנים להיכנס ולצפות בו כאן.
במהלך שבוע הספורט במגילות התקיימו שלל פעילויות ספורטיביות בכל יישובי המועצה, השנה בכל ישוב נבחרו פעילויות ספורט מגוונות לנשים, גברים וילדים בשיתוף רכזי התרבות בישובים, במימון המועצה.
פעילות ספורט אתגרית באלמוג
סדנת הגנה עצמית ושיעור זומבה בוורד יריחו
יום ספורט משפחתי בבית הערבה
שיעור פילאטיס וטורניר כדורגל בקדם ערבה
שיעור ריקודי בטן וטורניר כדורעף בקלי״ה
באבנת טורניר טניס שולחן
בבית חוגלה פעילויות אתגריות למבוגרים ומרוץ ניווט
השנה, כבכל שנה ב-10 השנים האחרונות, איתי פריד, תושב אבנת, לוקח על עצמו להיות סוכן זיכרון. סוכן זיכרון של אלה שאט אט נשכחים.
בכל שנה מגיע איתי עם חברים ומקיים טקס זיכרון בחלקת קבר האחים של חללי בית הערבה הישנה.
הנה חלק מן הדברים שנשא בטקס:
"יום הזיכרון תשפ"ד. בכמה נקודות למה בחרתי להיות בבית הערבה ההיסטורי, המקום שלי ב 10 שנים האחרונות, למרות המחשבות על חברים ומפקדים שאיבדתי במלחמה והמקומות שהלב נמצא בהם.
בליל הסדר סבא של טל הקריא לנו קטע של הרב יונתן זקס, על ההבדל בין ללמוד היסטוריה ולחיות זיכרון, אני לא זוכר את כל הטקסט אבל בקצה שלו, היסטוריה אפשר ללמוד בבית ספר, של כל העמים וכל הארצות. זיכרון זה משהו שחיים אותו, משהו שהוא צרוב בנו.
בכל יום זיכרון אני מקשיב למילים "ונזכור את כולם..." "אני זוכר את בית הערבה..." כמה אנחנו באמת זוכרים?
מי שמכיר אותי יודע שתאריכים, שמות וכל מה שבניהם מתחבר לי מהר מאוד בראש. ב 26/4 קמתי בבוקר, מסתכל על התאריך, הוא נראה לי מוכר, מצלצל ממש מוכר, קרה פה משהו. חצי יום לא הייתי רגוע. לא זוכר. יומיים אחרי, אני נוסע ושומע גלגל"צ, השדרן רוצה להקדיש שיר לנשמות שנהרגו באסון בנחל צפית שהיה שש שנים ויומיים לפני. זה אכל אותי מבפנים. הייתי כל כך מעורב באירוע הזה מכל מיני כיוונים. ואיך יכולתי לשכוח.
״מה שעברנו השנה זה כמו 10…״, חברים, חיילים ומפקדים שאיבדנו, רגעים קשים ולא נורמליים. באחד מימי המלחמה איתן שאל אותי כמה חברים שלי נהרגו, הוא נתן לי בוקס בבטן, והתשובה המיידית שלי הייתה "לא ספרתי" אחר כך הבנתי כמה זו תשובה גרועה.
אם יש משהו שהייתי רוצה להבטיח לעצמי זה לא לשכוח, לקחת את הזיכרון הקטן שהתחייבתי עליו ולא לשכוח. שכל אחד מאיתנו ייקח את הזיכרון הקטן שאסור שנשכח. ככה נזכור את כולם."
בעברית אין תרגום ישיר למילה "היסטוריה" הלועזית, אולי חוץ מ"דברי ימי קדם", ולעם היהודי, אין בעצם באצת צורך ב"היסטוריה", הרי העם היהודי הוא עם הזיכרון. עם שמבכה חורבן בן 2000 שנים בכל ט' באב, עם שצועד בעצמו ממצרים בכל שנה, עם המצווה לחיות מחדש את אירועי העבר לבל יישכחו, ולהפוך אותם לחלק מהסיפור האישי של כל אחד- עם כזה לא שוכח.
תודה לאיתי, משמש כסוכן הזיכרון לאחד הסיפורים החשובים, המרגשים והכואבים באזורנו בכל שנה ושנה, ומחייה אותם עבורנו.
גם החודש התכנסנו בפורום מנהלי היישובים במועצה, בהובלת אגף קהילה וצמיחה ובנוכחות ראש המועצה ומנכ"לית המועצה.
במפגש הפעם כיבדה אותנו בנוכחותה הגברת רחלי וסאל, מנכ"לית One Israel Fund והציגה למנהלי היישובים את אפשרויות הסיוע וגיוס הכספים באמצעות הקרן.
שוחחנו גם על התכנית המועצתית למניעת אובדנות ועל הכשרת "שומרי סף" שתיפתח בקרוב בהקשר זה.
.jpg)
החודש התכנסנו בשיחת זום כחלק מסדרה ארוכה של הכשרות רוחב לצוותי הצח"י, על מנת לתת עוד כלים והדרכה לצוות המידע לציבור
תחום המידע לציבור במועצה ובצח"י אמון על העברת מידע מהיר ומהימן בשעת חרום
בשיתוף המחלקה לשרותים חברתיים והקואליציה לטראומה סקרנו את התחום ודייקנו את ההנחיות
מעט ממה שהיה החודש בקלי״ה- מפגש בנים ממשיכים בקיבוץ, מאת יעלה אלימלך רכזת הצמיחה הדמוגרפית בקלי"ה:
ועדת קליטה הזמינה את בני ובנות דור המשך ובני זוגם למפגש כיפי וטעים שהתקיים ביום שישי בבוקר ב-10.5.24
במפגש, בני דור ההמשך שלנו שמעו על היתרונות הרבים בבניית בית במקום אהוב ומוכר,
ולהיות שייכים לקהילה איכותית ורב דורית בעלת חוסן קהילתי משמעותי.
סיפרנו על היכולת להשפיע ולהיות שותפים בתהליכים קהילתיים ועסקיים, והדגשנו את החשיבות והצורך ההכרחי שאנו רואים בשובם של הבנים לקיבוץ.
האירוע היה מרשים ומרגש וייזכר לעוד הרבה זמן.
בורד יריחו התקיימה הרצאה על ידי יואב רוזנברגר שהביא את סיפורו המרתק של סבו ארנולד לובל, אשר הצליח להציל כ 100000 יהודים מהונגריה ולהעבירם לרומניה במלחמת העולם השנייה.
הסיפור מעולם לא פורסם בעיתונות עקב צניעותו של הסבא.
פרוייקט מדהים של אדם אחד אשר נקלע למצעד הצדעה לאדולף היטלר בברלין והבין שהיהודים בסכנה.
ב-20.5.24 התכנסו חברי בית הערבה, לטקס זיכרון שנתי, לזכר יום הפינוי של בית הערבה הישנה בשנת 1948. חברי הקיבוץ הגיעו עם ילדיהם, וקיימו טקס מרגש בו העבירו את שרביט הזיכרון מדור לדור לבאים אחריהם.
מצורפים חלק מן הדברים אשר הוקראו בטקס:
"בשנת 1939 עלו לקרקע קבוצה של 22 נערים ופתחו פרק של תשע שנות עמל ויצירה כאן במדבר. השממה הקיצונית אכן מדגישה את ההעזה אולי אפילו החוצפה שהייתה לנערים הללו- לבנות את ביתם דווקא כאן במדבר. הרקע של הסיפור רק מחזק את עוצמתו. גיאוגרפית- בית הערבה ממוקם בצפון ים המלח, ים הנקרא גם ים המוות. יש פער עצום בין הישיבה ביריחו שהיא נווה מדבר לבית הערבה שהיא המדבר. ועוד מדבר מלח."
"סיום מפעל ההתיישבות של בית הערבה התחיל בכ"ט בנובמבר. פועלי מפעל האשלג חגגו כמו מרבית היישוב העברי, אך בבית הערבה נערכו למלחמה וחששו מאובדן הבית. הלב נחצה בין שמחה לחשש. גם בתוכנית החלוקה של האו"ם נמצא בית הערבה מחוץ למדינה היהודית.
בה' באייר 14/5 המדינה מוקמת וגורל בית הערבה לוטה באפילה. בבית הערבה לא חגגו את הקמת המדינה. בית הערבה הייתה מבודדת , שקטה נעזבת ואולי אף נבגדת. לא היו בה קרבות לכן המלחמה עצמה לא הורגשה בה אלה הדיה בלבד. בימים הבאים הילדים והנשים מפונים . לבסוף ב19/5 ניתנה פקודת הפינוי ובליל ה20/5 שארית חברי בית הערבה פונו בהפלגה באסדה של מפעלי האשלג . הם פינו את המקום בכבוד ובגבורה, והשאירו אחריהם ירושה של ערכים ושל זיכרון שלא יישכח“
"נבטיח להעביר את הסיפור של הנשים והגברים שבנו פה בית והקריבו את חייהם לדורות הבאים, כדי שלא ישכחו את המחיר ששולם על מנת להקים את המדינה ולשמור עליה".
האחריות הינה של המבקר בלבד, והמועצה אינה אחראית בכל צורה שהיא לטיב ו/או לתוכן האתר והאמור באתר הינו בגדר המלצה בלבד
עיצוב: Ronnie Baruch | תכנות: tq.soft
.jpg)
.jpg)
.jpg)