ראיון משפחה נקלטת- משפחת טובול.

כתבה: אוראל סרי לוי, כפר הסטודנטים – אלמוג

בוקר שישי שיגרתי, אני מתעוררת ומכינה את הקפה שלי בידיעה שהבוקר הזה יהיה שונה משאר הבקרים שלי, הבוקר הזה אני אצא החוצה אל השכנים המקסימים שעדיין לא הכרתי ואחלוק איתם מהזמן שלי בשיח פתוח ומעניין על החיים כאן במגילות.

אני עוד מעט סוגרת כאן שנתיים (בקיבוץ אלמוג), שמבחינתי עברו מהר מאוד מרוב שנהנתי, אבל מתי בפעם האחרונה עצרתי להרגיש את ההנאה? לחבר לי במוח את שלל הדברים שמביאים אותי אליה? היום זאת הזדמנות מיוחדת בשבילי! לשמוע ולהשמיע!

הכנתי את הקפה ויצאתי כמה צעדים לשכנתי שרה, שגרה צמוד לכפר הסטודנטים. כבר מרחוק הצלחתי להרגיש את השלווה שנחה עליה בזמן שהיא שותה את הקפה בגינה המקסימה שהיא ובעלה התחילו לטפח.

שרה קיבלה אותי בחיוך גדול ומיד הציעה לי לשבת ולהרגיש בנוח, איזה הרגשה נהדרת, עוד לפני שהתחלנו לדבר יכולתי להרגיש את המשפחתיות והחום שמשפחת טובול מביאים איתם.

הצגה כללית של המשפחה:

שרה (38) נולדה בצרפת ועלתה לארץ בגיל 16, מוטי (35) נולד ברוסיה ועלה לארץ בגיל 14. ולהם שתי ילדות מתוקות ליאור (2.5) ויובל בת החצי שנה.

מוטי ושרה הכירו בשנת 2014 ב"מאפיית טלר" בירושלים. מוטי עבד כמנהל ייצור ואחראי על אפיית הלחם המשובח שכולנו אוהבים, ושרה עבדה כאחראית קונדיטוריה. לא עבר הרבה זמן עד שהם התחילו לצאת ולהפוך למשפחה אחת. מסתבר שמתוק ומלוח עובדים מצוין יחד.

החתונה שלהם הייתה מיוחדת במינה, "חתונה עצמאית" נקרא לה. שישי בבוקר, רחבת הדשא של קריית מוריה, במקום מחכה להם רב שהוא חבר של המשפחה וקבוצת סטודנטים צרפתים מהמקום שבאו לשמח. שרה הגיעה לבושה בשמלה לבנה שרכשה רגע לפני ביפו, ובנונשלנטיות מופלאה צעדו יחד אל החתונה הכי מיוחדת ששמעתי עליה בחיי. אין ספק שהרגשת האינטימיות והאותנטיות אליה חתרו, הושגה.

הם גרו תקופה בנחלאות ומהרגע שהכירו ידעו שהעיר פחות בשבילם, ושאת משפחתם ירצו להקים בפריפריה. אז הם פתחו מפה, כן כן מפה, שהובילה אותם לתחנה הראשונה שלהם בקריית ענבים. תוך זמן קצר הם הרגישו שהצורך האמתי שלהם לא נענה באותו המקום ושצריך להמשיך הלאה. 

ההצעה לעבור לאלמוג הגיעה מצד מוטי, שראה בקיבוץ כאפשרות מדהימה לחיי קהילה מפותחים ולבניית הבית, מצד שרה (שהייתה אז בהיריון שני) היה היסוס, בכל זאת שילוב של החום כאן יחד עם ההיריון פחות עוזר לקבל החלטות כאלה משמעותיות.

אז הם חיכו קצת ששרה תלד, וביוזמתה האישית זה עלה שוב על הפרק, בלי היסוסים ובלי תהיות הם יצרו קשר עם יעל אחראית הקליטה ותוך זמן קצר ארזו את עצמם למעבר לקיבוץ, בתקווה לבנות חיים שהם מאחלים לעצמם.

אז אחרי שלושה וחצי חודשים שאתם כאן, האם את מרגישה שבחרת נכון?

"הזמן שעבר מרגיש לי ארוך, כי אני מרגישה כאן כבר בית. האנשים, הנוף מסביב, גורמים לי להרגיש שייכת. ליאור הבת הגדולה נמצאת בפעוטון תמר והיא מרגישה מדהים, יש לה הזדמנות לייצר קשרים ולפגוש מגוון רחב של חברים וזה מביא לנו נחת. אם היו שואלים אותי איך חיים של זוג עם ילדים צריך להראות, היית אומרת שככה בדיוק."

 

מבחינתי קיבוץ זה התמצית של החיים שצריכים להיות, ואני יכולה להרגיש את זה חזק באלמוג. תמיד ידעתי שאגור במקום שהוא פחות אורבני, ומהרגע שהגענו אני מרגישה בנופש מתמשך, מה גם שחופשת הלידה שאני נמצאת בה מחזקת אצלי את ההרגשה"

איזה כיף לשמוע. וכשתיגמר החופשה, במה את מתכננת לעסוק?

"בעקרון אני קונדיטורית במקצועי, עבדתי עד לא מזמן ב"מאפיית טלר" (כפי שציינו) והייתי רוצה להמשיך ולמצוא את הדרך העצמאית שלי בתחום. הגעגוע לעבודה עם אוכל לא עוזב אותי, ואני מקווה שאצליח ביום מן הימים להתפתח בתוך הקהילה ולהביא את הכישורים שלי לידי ביטוי"

אני מקווה בשבילך גם כן. נשמע שעד כה ההרגשה של הסיפוק מגיעה מעצם המגורים במקום, ומכאן אפשר רק לעלות.

אנחנו ממשיכות לפטפט על ענייני נשים בעיקר; אוכל, ילדים, זוגיות, גינה, חינוך. ומסביבנו שקט מדברי, כזה שמאפשר לנו לדבר עד שהשעון יצלצל. ואני חושבת לעצמי כמה אפשר להרוויח אם רק נצא החוצה, אם רק נסכים לעצמנו לחלוק ולשתף, להסתכל על הדשא של השכן ולדבר איתו על כמה הוא יפה יותר, ההזדמנות שניתנה לנו מעצם הבחירה שלנו להשתלב בחיי קהילה, היא מדהימה והיא ממלאת.

אז נעבור לשאלה המתבקשת, האם אתם רואים את עצמכם מזדקנים כאן?

"מזדקנים? תראי קצת קשה לדעת מה יביא יום. אבל בנקודת שאני נמצאת אני יודעת להגיד שהגענו כדי להישאר ושאני מחבקת את ההזדמנות בשתי ידיים ולא מתכוונת לשחרר"

זאת באמת שאלה גדולה. את צודקת.

לסיום, מה היית רוצה לאחל לקיבוץ, למועצה?

"וואו המון דברים, קודם כל שיצליח וימשיך להתפתח דמוגרפית ולקלוט משפחות, שהאווירה החברתית תשמר ותעמיק ושההחלטות שמתקבלות יצליחו לגעת בכולם ולהביא אותנו להרמוניה חברתית תומכת ומקבלת. וכמובן שפע של אושר ועושר."

אמן ואמן. אצטרף לאיחולים שלך ואגיד לך תודה גדולה שבחרת לשתף את המקום האישי שלך, ואני מאחלת לכם השתלבות נעימה והצלחה בדרך החדשה.