שבוע בית הערבה 2019

20 במאי 2019

היום, בדיוק לפני 71 שנה פונתה בית הערבה ההיסטורית בפקודה.

20 במאי 1948

כמידי שנה, קיבוץ בית הערבה מציין תאריך זה בשבוע שלם של פעילויות לקהילה המספרות ומחברות את סיפורה של בית הערבה ההיסטורית אז לימינו אנו, ולהמשכיות.

את שבוע בית הערבה השנה ציינו מוקדם מן הרגיל, בין התאריכים 29 במרץ – 4 באפריל. קיבוץ בית הערבה אירח את קיבוץ כברי. כחלק ממסע קהילתי של חברי קיבוץ כברי לבית הערבה, בסימן "בין עבר להווה".

ב29 במרץ, יום שישי,

נפגשנו בפונדק ה"לידו", מפגש מרגש ראשוני ליום זה.

עם סיום ארוחת הצהריים ב"לידו", הגענו לשער גדר המערכת, אשר בשטח המפורז בין ישראל לירדן, שם קיימנו טקס זיכרון בקבר האחים: מציינים 71 שנה לפינוי בפקודה של בית הערבה ההיסטורית ועליה לקרקע של קיבוץ כברי.

היה זה טקס משותף שלנו ושל חברי קיבוץ כברי, שכלל ביקור בנקודה של הקיבוץ ההיסטורי.

שלמה אדטו, מנהל הקהילה בקיבוץ כברי וממארגני והוגה המסע אלינו, נקרא על שמו של דודו: שלמה אדטו ז"ל. שלמה הקריא וסיפר את סיפורו של דודו ז"ל: יומיים אחרי קום המדינה, כשהיה הכרח למסור את הקבוץ לידי הלגיון הערבי, התנדב שלמה להשתתף בהטלת חמרי-נפץ לתוך הירדן, לבל יפלו בידי האויב. בפעולה זו נפצע קשה בהתפוצצות. למחרת הוטס לתל-אביב ושם מת בבית-החולים ב-21.5.1948 .

קטע קריאה הוקרא מפיה של אשתו של אהוד דרור ז"ל, שהיה מהילדים הראשונים בבית הערבה ההיסטורית. ונפטר בשנה האחרונה: "אני מנסה לזהות את המבנים: את חדר האוכל, את בית הילדים, את חדר ההורים. ככל שאנו מזהים, אבא ואני, אנחנו חוזרים אל הימים ההם. אל המקום כפי שנחרת בזיכרונותיו של ילד בן שש. אני מזהה בית אחר בית, המוביל את אבא על גבי מפת רצפות הבטון, והחיים שהיו קמים מול עינינו לתחייה. אבא נשכב על רצפת חדרו – כמי שדורך לראשונה על אדמת ארץ ישראל. בית הערבה היא מחוז הכיסופים הפרטי שלו."

שקד יחזקאל שלנו, ריגשה אותנו עד מאוד בשירתה המדויקת והצטרפה לנגינת החליל, בשיר "אני זוכר את בית הערבה", שנוגנה ע"י חברת קיבוץ כברי.

עם סיום הביקור בקבר האחים, חזרנו לקיבוץ עם חברי כברי. הביקור בבית הערבה היום, היה ללא מעט מן האורחים, ביקור ראשון אצלנו.

הייתה זו שעת בין ערביים, וככה לפני החזרה הביתה חיכתה לנו הפתעה.

חברי קיבוץ כברי העניקו לנו מספר מזכרות ומתנות שהוכנו במיוחד עבורנו, במיוחד עבור המפגש המרגש והמיוחד הזה.

עפרה וצוות מרכז גוטסמן לתחריט, תרמו עבודת תחריט של האמן יחיאל שמי.

כמו כן טקסט העלייה לקרקע של בית הערבה ההיסטורית מוסגר גם הוא לתחריט.

מיכל רמות, הילדה הראשונה של בית הערבה ההיסטורית, אשר על הארכיון, העניקה לנו חוברות, ספרים ויומנים, כמזכרות מלאות ברגש.

רותם ורסנו, על היצירתיות בהפיכת העתק של חותמת "בית הערבה – קבוצת החוגים", אשר ניתן גם הוא כהוקרה בביקור.

מזכרות אלו עשו את דרכם מכברי עד לבית הערבה וניתנו באהבה ובתחושת שותפות ויחד. בתודה גדולה.

באותו ערב, בשעה מאוחרת יותר, 19:00 לערך, התקבצנו תושבי קיבוץ בית הערבה לארוחת שישי חגיגית ומשותפת לכבוד אורחינו המכובדים מכברי.

הארוחה הייתה נפלאה, כל משפחה הביאה ממיטב מטעמיה.

החברים מכברי העניקו לחברים בבית הערבה, בארוחה זו, בקבוקי יין מיקב כברי.

כל שולחן זכה ללגום מיין זה, כמו כן בננות ואבוקדו מתוצרת כברי הוענקו גם כן לחברים.

האוירה הייתה מצוינת והחיבור עם האורחים שלנו היה מדהים. השעות עברו להן ובאמת שהיה כיף ביחד, הקליק בין כולנו היה מיידי.

האורחים פרשו לישון. בבוקר, ממש עוד כמה שעות, יקיצו לרכיבה הביתה.

יצאו למסע אפניים לאורך כביש 90 מבית הערבה לכברי.

צילום של הרוכבים. בתמונה למטה: עם ההגעה לכברי. 9 שעות רכיבה 190 ק"מ.

ב02 באפריל, קיימנו ערב קהילתי שהיה ערב הוקרת תודה לגבי שמיר, חברת קיבוץ, עם סיום תפקידה כמנהלת החינוך בבית הערבה, תפקיד אותו מלאה שנים רבות.

הקהילה חיבקה את גבי. קיימנו טקס חלוקת ורדים (שאגב, גבי הכירה לנו לראשונה), חברים תושבים ומוזמנים, קולגות, כל אחד הגיש ורד, בירך וסיכם בדרכו את העבודה המשותפת עם גבי.

גבי הייתה שותפה מלאה בתכנון שבוע בית הערבה, לאורך השנים, וקיומו של ערב זה בשבוע זה הינו סגירת מעגל.

"תודה על נתינה אינסופית, על מקצועיות, על מבט בגובה העיניים"

ב03 באפריל תוכנן ערב, שהוא המשכה של מסורת שהתחלנו בשנה שעברה:

קהילת בית הערבה מחבקת את אקי"ם ירושלים. ערב זה נדחה, בשל אילוצים ויתקיים באחד מחודשי הקיץ בבריכה.

ב04 באפריל.

קיימנו מפגש מרתק עם הבמאי עדי הראל, יוצר הסרט הדוקומנטרי: "שמוליק קראוס: מאחורי עיניים כחולות".

שמוליק קראוס ז"ל, מלחין ומבצע השיר: "אני זוכר את בית הערבה"

הבמאי עדי הראל ליווה את שמוליק קראוס ב-5 השנים האחרונות של חייו ותיעד הכל במצלמתו.

עדי הפתיע אותנו עם אורחת חשובה ומיוחדת מאוד: חנה קופלר. בת זוגתו של שמוליק קראוס ז"ל.

זכינו לשמוע מפיה של חנה סיפורים אודות שמוליק בהקשר של בית הערבה. שמוליק אהב את בית הערבה. היה לו חיבור מיוחד למקום. אביו של שמוליק היה נהג משאית שהוביל סחורות למפעלי ים המלח בתקופה שלפני קום המדינה. שמוליק הצטרף כילד לנסיעות של אביו לאזור.

מפגש חד פעמי זה היה יחיד ומיוחד לנו כמו גם לאורחינו היקרים. החיבור שנוצר בערב זה היה קסום. בהזדמנות זו אודה לורד דילר, שהחיבור איתה איפשר את קיומו של ערב זה.