אתר הטבילה קאסר אל יהוד

המראה הצנוע של נהר הירדן בחלק זה מסתיר מאחוריו כמה מהסיפורים הגדולים ביותר של היהדות והנצרות כאחת. נראה שבנקודה גיאוגרפית קטנה זו, התכנסו דמויות ואירועים שהניעו את ההיסטוריה והפכו לסמלים גדולים. הביקור במקום, יותר מהכל, הוא מסע בין תקופות, תרבויות ואמונות. זהו מסע שחלק גדול ממנו מתקיים בכלל בדמיון.

מיהושע בן נון אל ישוע
המסע שלנו מתחיל, כמו סיפורים רבים, בתנ”ך. ברגע המדהים בו מסתיים מסע בן 40 שנה במדבר ועם הנוודים הופך במחי כמה צעדים לעם של יושבי קבע. משה נשאר מאחור, ועם ישראל נכנס אל הארץ המובטחת, כאשר בדרך נס הירדן השוצף עוצר את מימיו ובני ישראל עוברים בחרבה. על פי המסורת, הרגע הפלאי הזה התרחש ממש כאן, במקום המכונה היום קאסר אל יהוד.

הנקודה הבאה שלנו היא בספר מלכים ב’. אליהו הנביא עולה במרכבת אש לשמים ממש כאן, ומשאיר את הנבואה בידי הנביא אלישע. בזמנו של אלישע מוזכר הירדן בפעם הראשונה כבעל יכולות טיהור וריפוי. נעמן, שר הצבא של מלך ארם חולה בצרעת, ונרפא לאחר שאלישע מטביל אותו 7 פעמים במי הירדן.

הדמות הבאה שמגיעה לפה היא יוחנן בן זכריה. אתם מכירים אותו כנראה בכינוי – יוחנן המטביל. יוחנן נולד למשפחת כהנים, אביו שירת בבית המקדש, אך יוחנן, בסטייה חדה בחר לעטות על עצמו שיער גמלים ולפרוש לחיי נזירות. הוא החל לקרוא לאנשים לבוא להיטהר על ידי טבילה, והפך את הנקודה הזו בירדן, למרכז הפעילות שלו. אנשים רבים מגיעים להתוודות על חטאיהם ולהיטהר בטבילה, אך המפורסם שבהם הוא כמובן ישוע. בברית החדשה מסופר כי כאשר הוטבל ישוע השמים נבקעו ורוח הקודש לבשה צורת יונה וירדה אל ישו כדי לבשר לו על הבחירה בו.

הרגעים הספורים האלו, בהם יוחנן מטביל את ישו, הפכו לרגעים מכוננים, לא רק בחיי השניים, אלא בעתיד גם עבור כל המאמינים הנוצרים, מכל הדתות. נקודה קטנה בזמן, שהפכה לאירוע בעל משמעות סמלית עצומה. הנקודה היא גם זו שהפכה את בית עַּבָרָה התנ”כית, למה שאנחנו מכירים כיום כאתר הטבילה אליו מגיעים מאמינים נוצרים כדי להתחבר אל הרגע בו ישוע נכנס אל מי הירדן, ויצא מהם כאדם טהור, נבחרו של האל.

המסעות אל אתר הטבילה
מתי החלו המאמינים הנוצרים להגיע אל אתר הטבילה? בתקופה הביזנטית החלו להגיע למקום מאמינים שבאו לצעוד בעקבותיו של ישו. סביב האתר מוקמים באותה תקופה מנזרים רבים וכנסיות, בהם התארחו עולי הרגל. מסעות הצליינים לאתר הטבילה המשיכו, עם עליות וירידות, במשך מאות שנים, עד פרוץ מלחמת ששת . האזור זוכה לכינוי “ארץ המרדפים” והופך לנקודת חיכוך ועימות. המנזרים והכנסיות ננטשים, הצליינים מפסיקים להגיע, מוקשים מוטמנים בקרקע ואתר הטבילה הופך שומם. בשנות ה-80 של המאה ה-20 פנה הפטריארך היווני-אורתודוקסי דיאודורוס למִנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון וביקש לחדש את מסורת הטבילה באתר בחג הפסחא. בעקבות העדה היוונית-אורתודקסית החלו להגיע גם עדות אחרות. המקום החל שוב לשקוק חיים.

חגיגות הטבילה באפיפניה ובפסחא
כיום מגיעים אל המקום צליינים לאורך כל השנה, אך ישנם שני מועדים מרכזיים שבהם האתר מתמלא חיים עם המוני מאמינים המגיעים אליו בחגיגה צבעונית ורוחנית – חג האפיפניה וחג הפסחא. המאמינים, בני העדות השונות מגיעים בשירה ובריקודים, עטויים בגדים צבעוניים, טובלים בנהר ומפריחים יונים.

האפיפניה (התגלות ביוונית) מסמלת בכנסיות המזרחיות את טבילתו של ישוע, ובכנסיות המערביות את הרגע בו מגיעים אליו שלושת החכמים ומבשרים למרים כי בנה הוא בן האלוהים. חגיגות האפיפניה מתקיימות בתאריכים 18-19.1, כאשר ב – 18.1 מגיעות הכנסיות היוונית-אורתודוקסית, הרוסית, הרומנית והאתיופית. ב – 19.1 מגיעות הכנסיות הארמנית, הסיריאנית והקופטית. מועד נוסף בו נוהגים להגיע מאמינים רבים הוא חג הפסחא, המציין את תחייתו של ישוע.

ארץ המנזרים
דרומית לאתר הטבילה עובר כביש שאורכו כקילומטר וחצי ומשני צידיו שרידי מבנים יפיפיים, שתפארתם עדיין ניכרת גם מבעד לאבק וההזנחה. אלו הם שרידי הכנסיות והמנזרים שבעבר שקקו חיים ואירחו את המוני המאמינים שהגיעו לפה. אחרי מלחמת ששת הימים השטח הוגדר כקו גבול, הוטמנו בו מוקשים והכניסה למנזרים כמובן נאסרה. הירידה מהכביש והכניסה אל המבנים עדיין אסורה בשל חשש ממוקשים, אך בשנים האחרונות מתבצעות במקום עבודות, בתקווה שבקרוב יחזור גם חלק זה לחיים.

המנזר הגדול והחשוב שבהם הוא זה שגם נתן למקום את שמו – קאסר אל יהוד, כלומר, ארמון היהודים. הוא נבנה במאה החמישית, חרב ב-1024 ברעידת אדמה ושוקם במאה ה-12 על ידי אבירים טמפלרים שהעניקו לו את מראה המצודה שיש לו היום. מבנים מעניינים נוספים הם הקפלה הפרנציסקנית, מנזר סורי-אורתודוקסי, מנזר קופטי, מנזר אתיופי ועוד .

טיפ למתקדמים
מעט לפני הפנייה לכביש המוביל לקאסר אל יהוד, נמצא מנזר דיר חג’לה. זהו מנזר יווני-אורתודוקסי שעדיין פעיל וניתן להיכנס לבקר בו. המנזר הוא פנינה יפיפייה עם גן מטופח, פסלים, כנסיה מקושטת ובאופן מוזר גם ארון עץ מלא גולגולות אדם. הנזירים במקום מסבירי פנים וישמחו לאפשר לכם לטייל במנזר, כל עוד תשמרו על שקט ולבוש צנוע. הביקור במקום הוא חוויתי לכשעצמו, אך בשילוב עם ביקור בקאסר אל יהוד, הוא ממחיש איך נראו מסעות הצליינים בעבר, כאשר כל המנזרים עדיין שקקו חיים ופעלו. אפשר בקלות לדמיין את הולכי הרגל מגיעים את רחבת המנזר, ומכינים עצמם לחלק האחרון של המסע אל אתר הטבילה.

מסע במנהרת הזמן
אמרנו בהתחלה שהמסע הזה מתרחש ברובו הדמיון. השטח שפסענו בו הוא מצומצם ביותר, אבל מרחבי הזמן והדמיון שעברנו, הם כמעט אינסופיים. המחשבה שכף רגלנו דורכת במקום בו פסעו יהושע בן נון, אליהו הנביא, אלישע, יוחנן המטביל וישוע – היא מדהימה.

על פי הנחיות משרד הבריאות, הכניסה לאתרי רשות הטבע והגנים היא ברישום מראש בלבד דרך אתר רשות הטבע והגנים.