נדב זיו

נעים להכיר:

מועצה אזורית מגילות היא מועצה קטנטנה... משפחתית כמעט. באופן טבעי נדמה שכולם מכירים את כולם כי "כולם" הם רכזי הענפים, עובדי המועצה, המורים שגרים פה ומופקדים על חינוך ילדינו, עובדי התעשייה )AHAVA )והתיירות )קומראן( ובקיצור בכירים יותר או פחות, יש תחושה קלה של אקוואריום, עיר נמלים אם תרצו, ביוטופ המייצג מערכת סגורה שהאורגניזמים בה הם אלו המוכרים ביותר והדומיננטיים ביותר בהשפעתם על המתרחש בה. עם זאת, מסתבר שבתוך המערכת, ישנן מספר אבני חן שיופיין נגלה אך ורק כלפי חוץ. עד כמה אתם מכירים את האנשים במועצה? עד כמה אתם יודעים על ההשפעות שיש לתושבי המועצה על העולם החיצון? מסתבר שמסתובבים בינינו לא מעט אנשים עם סיפור לא מסופר וכשאני אומר "סיפור" אני לא מתכוון ל"אמיל והבלשים" אלא לעשייה שהייתם שמחים לדעת עליה. אנשים שהייתם שמחים להכיר כי הם שכנים שלכם ואם רק הייתם יודעים על פועלם אז אולי המועצה הייתה נצבעת בעיניכם באור קצת אחר. אז אני מתכבד להציג בפניכם טור חדש בשם "נעים להכיר". בטור זה אביא סדרת ראיונות עם תושבי המועצה שגרים כאן אבל שמם נשמע פחות בשיחות השבילים ועם זאת העשייה שלהם ראויה להכרה והערכה. אנשים שהייתם רוצים להתגאות בהיותם שכנים שלכם אבל אתם עדיין לא יודעים את

שם: נדב זיו

גיל: 41

מצב משפחתי: נשוי למאיה + איתמר ושני

גרים ב: אלמוג

תחום התמחות: כאב (Pain)

מקצוע: מנהל מעבדה בבית הספר לרפואה – הדסה עין כרם

 

תגיד, זה יהיה נכון לכנות אותך ד"ר לכאב?

כבר לא. אני לא מתעסק בזה יותר.

אז מה? זה הדוקטורט שלך לא?

הדוקטורט שלי אכן בתחום הכאב אבל אני לא חוקר את זה יותר. אני עדיין מתעניין וקורא בתחום. אני בודק אפשרות בשיתוף חברה ישראלית מהתחום, להשתמש בתוצאות המחקר שלי ולהעביר אותו שלב לניסוי מתקדם יותר בבני אדם.

זה יראה מעולה בכתבה!

אני מנסה להפחית את המינון של ניסויים בבעלי חיים.

בקטע מוסרי?

אין לי בעיה עם ניסויים בבע"ח שהם הכרחיים לצורך פיתוח טיפולים או הרחבת הידע, אבל היות ואני עוסק בעיקר בהוראה (אותם ניסויים שחוזרים על עצמם) ופחות במחקר אני משתדל ככל שניתן, להעביר את שיטות הניסויים הקיימות בבע"ח במעבדה לניסויים בבני אדם, בעיקר על הסטודנטים עצמם. הניסיון שלנו מראה כי כאשר הסטודנטים מבצעים את הניסויים על עצמם הם מעורבים ונהנים יותר מהניסוי וכשאלו מתקיימים הלמידה משתפרת. חשוב לי שבעתיד כשתוכן השיעור כבר יתעמעם אצלם, יישאר להם זיכרון שפיסיולוגיה זה כיף ומעניין. למרות שהמטרה טובה, המעבר לא תמיד מתקבל בקלות. דוגמה לכך הוא ניסיון להמיר ניסוי שמדגים את פעילות השריר ברגלי צפרדעים. בניית מעבדת השריר בסטודנטים פותחה במשך השנה הקודמת עם 7 תלמידות שחתמו על הצהרה שהן מתנגדות לניסויים בבע"ח. התלמידות השתתפו בכתיבת חוברת המעבדה, תרמו רעיונות וניסו על עצמן את כלל הניסויים שכללו בין היתר רישומים של פעילות שרירים, הרבה שכיבות שמיכה והורדות ידיים וגם כמה גירויים חשמליים (בטווח שבין מציקים למכאיבים...בכל זאת דר' לכאב...). לצערי הפרופסורים חששו שהניסוי לא יקבל אישור מועדה אתית בגלל שלב הגירויים והפרויקט הזה ירד מהפרק. בסופו של דבר בחרתי לעבור לסימולציות ממוחשבות כחלופה ואין ספק שהבחירה הזו תפחית משמעותית את עוצמת הצרחות והצחוק במעבדה. בכל מקרה השורה התחתונה החשובה היא שהשנה זו השנה הראשונה מזה 40 שנה שבה לא ישתמשו כלל בצפרדעים במעבדה.

היה שווה לפתוח את הראיון בנושא הזה. בגלל שאנחנו מכירים אז דילגתי על ההיכרות אבל אולי כדאי לחזור לזה. תאר את עצמך ואת בני משפחתך במשפט.

או קיי. אני אתחיל איתם. אני נשוי למאיה שהיא היום מורה בתיכון עין גדי ויש לה עסק לפעילויות של כתיבה והרצאות ספרות. איתמר – ילד חמוד, בכתה ד' אם אני לא טועה. טוב לב, בתקופת הלגו שלו, סקרן, חכם, חמוד ומצחיק. אחותו שני בכיתה ג', חכמה חמודה ומצחיקה, אוהבת חיות, לגו ומסכים.

אנחנו גרים פה קצת יותר מ 4 שנים, גרנו לפני כן במושב באזור ירושלים ולפני בפנימייה של התיכון למדעים ואומנויות שבה מאיה הדריכה. אני מנהל מעבדה להוראת פיסיולוגיה בפקולטה לרפואה בהדסה עין כרם בירושלים.

ויש לך תחביב...

יש לי שני עיסוקים נוספים. הראשון הוא קומפוסט. מאחורי אתה יכול לראות את האבטיפוס השני של הקומפוסטר האוטומטי שבניתי. הוא מקיים תהליך קומפוסטציה מואצת. הקומפוסטר האוטומטי מספק למיקרואורגניזמים שבו את התנאים האופטימליים לפרק הכי מהר את פסולת המטבח.

 

איך קומפוסט הופך להיות תחביב?

אני אוהב בעיות ולהתעסק בדברים שיש בהם תועלות. אם אני אגדל משהו זה כנראה לא יהיה פרחים אלא ירקות או צמחי תבלין. גם כאן אתה לוקח את הזבל מהמטבח והטבע יוצר ממנו משהו... דשן. כל דבר שאתה לא מבין אותו, טבעי שיראה לך משעמם ואולי אפילו מגעיל אבל ברגע שאתה קצת נכנס לעומק ולומד את המנגנונים אז זה הופך להיות מעניין (כן, גם תפוח רקוב). בתוך ערימת זבל כזו נוצרת מערכת אקולוגית שלמה ששותפים בה מיליוני מיקרואורגניזמים ואלפי חרקים שלכל אחד מהם יש תפקיד מסוים בתהליך ויש בניהם המון קשרי גומלין. זו ערימה שיש לה גוף ששומר על חום מאוד גבוה במשך די הרבה זמן ונוצר שם שיווי משקל בין כל השותפים. בטבע אין פסולת או זבל כמו אצלנו, התוצר של יצור אחד הוא תמיד חומר הגלם של יצורים אחרים ותמיד יש מעגלי מחזור...

רגע... רגע... אם אתה בקטע של מיקרו אורגניזמים בפעילות אז נשמע לי הרבה יותר לפתח ייצור יין כתחביב לא? בטח מבחינת התועלות שאחרי זה... בכל זאת בחרת להתעסק בזבל...

יכולתי לבחור לייצר יין או בירה. התחביב הוא לא רק התוצר אלא התהליך עצמו. האתגר הוא הבנת התהליך, והניסיון לחקות ולהאיץ אותו ולהימנע מתופעות שהן בעיה ליד הבית כמו ריח רע לדוגמה. הקטע זה לייצר את המכונה שתביא את התהליך ליעילות מקסימלית ובזמן קצר ויחד עם זה ברור שהתהליך שקורה בטבע לעולם יביא לתוצר יותר איכותי, בגלל רמת המורכבות והדיוק שבמערכת ביולוגית מושלמת.

או קיי... והתחביב הבא?

פחם!

דבר!

או קיי.

אז הפחם הוא עוד עיסוק שהתחיל כתחביב והפך להיות עסק שנקרא "פחם הארץ"....

מה אתה מחייך?

"פחם הארץ" המבנה התחבירי מוכר לי...

כן... "מלח הארץ"... נכון. הרעיון הוא לעזור לחקלאים לטפל בעודפי הגזם שלהם בשיטה אקולוגית ולייצר מוצר חדש. בהתחלה חשבתי שבעיית הגזם היא רק של הנוי של אלמוג J היום אני מבין שבעיית הגזם היא בעיה חקלאית אזורית וגם לאומית. יש כמיליון טון גזם בישראל שלא יודעים מה לעשות איתו והרבה ממנו נשלח להטמנה, נשרף באופן לא חוקי ומזהם או במקרה הטוב מרוסק ומשמש כחיפוי קרקע. השיטה של "פחם הארץ" היא להפוך את הגזם לפחם מיוחד בשיטה שנקראת פירוליזה. בפירוליזה מכניסים את החומר האורגני למיכל ללא חמצן בטמפרטורה מאד גבוהה. העץ לא נשרף אלא מתפחם ומקבלים פחם מיוחד שקוראים לו ביופחם. הוא מאד נקבובי עם כושר ספיחה גבוה גם למים ולחומרים שונים (בגלל זה פחם משמש כחומר ספיחה וכפילטר). בשלב שני מפוררים אותו ו"מטעינים" אותו בדשן כמו קומפוסט (וכאן אנחנו מתחברים לתחביב הקודם) והפחם סופח אליו את הדשן וגם מיקרואורגניזמים. כשאתה מכניס את הפחם הזה לקרקע הוא מוסיף לה תכונות חשובות ומשפר אותה ורואים זאת בהשפעה על גידולים חקלאיים... אני יכול לדבר שעות על פחם אז תעצור אותי כשאני נסחף. רק אולי... נקודה נוספת לא פחות חשובה מבחינה אקולוגית, והיא קיבוע של פחמן דו חמצני (שהוא גז חממה) שהעץ לקח מהאוויר במהלך הפוטוסינתזה. בתהליך ייצור הפחם הפחמן מתקבע לצורה מאוד יציבה וכך הוא נשאר באדמה לעוד אלפי שנים. לעקרון הזה קוראים ניקוז פחמן אטמוספרי והוא נחשב לשיטה להפחתת גזי חממה.

מעניין אותי בעיקר איך ולמה הפחם תפס אותך?

באיזה שהוא שלב הבנתי שיש מצוקה אמיתית מבחינת הטיפול בגזם באזור שלנו ובערבה, וגם באזורים רבים אחרים בארץ מאז שנאסר לשרוף גזם בגלל ההתחממות הגלובלית והאמנות הבינלאומיות שנחתמו בעקבותיה. אני אוהב להתעסק בבעיות ונשאבתי לעיסוק הזה. בניתי שלושה דגמים של מתקן ייצור פחם שנקרא פירולייזר עד לדגם הנוכחי שמשמש כמעט אך ורק לניסויים שאני עורך עם מו"פים אזוריים ומכון וולקני. העיסוק כולל קשר עם מומחים אחרים בעולם, פיתוח מתקן הפירוליזה ופיתוח מוצרי ביופחם לשימושים שונים ועוד... בקיצור זה תפס אותי.

זה נראה לך ריאלי שזה יהיה פתרון ריאלי לבעיית הגזם הארצית?

בטח. זה יכול להיות אחד הפתרונות גם אם לא היחיד. אנחנו (ביחד עם חברה בחו"ל) עובדים עכשיו על פיתוח מתקן נייד גדול שיוכל לעבור במטעים של התמרים ולתת פתרון לאלפי טונות גזם וגם לייצר כמות ביופחם מסחרית. במקביל התחלנו ניסויים שמנצלים את כושר הספיחה של הפחם, עבור טיהור קרקעות מזוהמות בחומרי הדברה, מתכות כבדות ודלקים. יצירת המודעות לתחום היא אחד האתגרים הגדולים העומדים עכשיו בפני העסק.

חקלאי יכול לסגור מעגל ולהשביח לעצמו את הקרקע עם פחם שהוא מייצר מהגזם של עצמו?

כן, קוראים לזה כלכלה מעגלית שבה תוצר לוואי של עסק מהווה חומר גלם למוצר חדש עבור אותו עסק או עסקים אחרים (קצת מזכיר את מה שקורה בערימת הקומפוסט ההיא...). בהחלט יכול להיות שהביופחם מענפי הדקלים יטייב את הקרקע של החוטרים הצעירים במטע חדש או בשדה שליד.

 

נגיד שיש לך גרף עוגה עגולה של אקסל, שאותו אתה צריך לחלק בין העבודה, המשפחה, הביו פחם והקומפוסט... איך הוא נראה?

קרוב לודאי שהפחם לוקח את הנתח הכי גדול.

דבר במספרים!

אפשר 6 שלישים?

טוב. שליש לעבודה, שליש למשפחה ושליש לפחם. ובחריצים שבין השלישים קצת יחידת חילוץ, ועדת ביטחון, קצת ריצה ואופנים, חברים וקהילה.

והקומפוסט?

כרגע תקוע קצת... אנחנו (עם בועז שכן וחבר מאלמוג) מנסים להתגבר על המערכת של המיקרובקר והחיישנים. זה מתקדם לאט.

אתה מרוצה מהאיזון הזה?

מאד.

מאיה מרוצה מהאיזון הזה?

ברור שלא. היא היתה מעדיפה להגדיל את הנפח של המשפחה. העבודה עם הפחם כל הזמן מעסיקה אותי ברקע, אבל אני מאד נהנה מזה. ובמקביל גם אוהב את העבודה באוניברסיטה...

*****פתאום מתחיל לפעול מנוע ברעש מחריש אזניים*****

הנה מתחיל לפעול הקומפוסטר האוטומטי.

(אני מתרגש) איזה יופי!!! למה הוא התחיל לעבוד? הוא הרגיש ירידה בטמפרטורה? בלחות?

האמת שכרגע הוא בלי החיישנים. סתם על טיימר.

טוב... איך לך במגילות?

האמת שאני לא כל כך נמצא פה. העבודה שלי בצד השני של ירושלים. רוב שעות היום אני שם.

אבל המשפחה שלך פה!

בתור משפחה טוב לנו מאד. טוב לנו במגילות וטוב לנו באלמוג.

יום אחד כשהעסק של הפחם יתפוס יותר נפח אני מקווה להיות פה יותר. זו בהחלט שאיפה שלי, להרגיש יותר את האזור. יש לנו פה חברים טובים. השכנים, יחידת החילוץ, יישובים סמוכים...

אה!!! נכון! אתה גם מתנדב ביחידת החילוץ...

כשיש זמן. לקח לי המון זמן להתרגל לנוף הזה. אני לא מתחבר אליו באופן טבעי. אני מקנא באנשים שמסתכלים ומתפעלים מהיופי. מהבחינה הזאת יחידת החילוץ מהווה חיבור חזק גם למקום וגם לאנשים.

כי אתה מהצפון?

כן. אני מגיע לצפון ואני רואה את כל היופי והירוק וזה פשוט ורגוע ויפה ואתה לא צריך להתאמץ כדי לאהוב את זה, ופה זה מצריך ממך איזה מאמץ... אבל אני מתרגל J

מה החלום שלך?

כרגע – העסק של הפחם הוא במרכז. לסיים את הבנייה של המתקן הראשון, לעבוד בו משרה מלאה, לקדם אותו ולפתור בעיה אמתית. מצוקה לאורכה ולרוחבה של הארץ והרבה פוטנציאל בפתרון הזה.

מה אתה הכי אוהב באלמוג?

קודם כל את האנשים. יש פה שכנים מצוינים. כל פעם אני מספר לעצמי שבעתיד אבלה פה קצת יותר זמן ואני אוכל להנות מהם יותר. נוצרו לנו פה חברויות טובות. כשאני מסתכל קדימה אני מדמיין שאנחנו מייצרים לעצמנו את בית האבות העתידי. יש פה אינטראקציות של מקום קטן. לעזור, להיעזר.

מה אתה חושב על היישוב החדש?

נראה לי שנכון להקים יישוב חדש וגדול במועצה. המועצה צריכה לגדול ולהתחזק. המועצה לא ממצה את רמת השירותים שלה. יש הרבה שירותים שהתושבים מקבלים מהיישובים עצמם ואני מניח שכשהמועצה תגדל היא תוכל לקחת אחריות על יותר שירותים. אני חושב שיישובים מעורבים (דתיים-חילוניים) הם אתגר לא פשוט, אני לא רואה את היתרון בישוב כזה עבורי.

מה אתה מאחל למועצה ותושביה?

אני מאחל למועצה להיות יותר אקולוגית בחשיבה ובמעשה. הכוונה לשאוף להתנהל כמו "ערימת קומפוסט"... ברמת הקשרים, ליצור שיתופי פעולה בין חקלאים, עסקים ותושבים מישובים שונים, רשת חברתית, עסקית וקהילתית. בנוסף, היום זה ברור שכל תהליך או החלטה צריכה להבחן גם בהיבט האקולוגי/קיימות שלה. לכאורה היום יותר זול להשתמש בחומרי הדברה, חומרים לא מתכלים או לשלוח את הזבל להטמנה (במקום להפריד ולטפל בהתאם) אבל במבט לעתיד העלות תהיה גבוהה בהרבה באיכות החיים או בעלויות הטיפול ברעלים/זיהומים. מתבקש מאופי המועצה שלנו שנהיה מחוייבים לנושא גם ברמה הביתית, גם ברמה העיסקית, ובעיקר ברמה החינוכית.

אקולוגיה זה הדבר שהכי מעסיק אותך?

האמת שגם נושא התזונה שמיכל בהט העלתה בראיון הקודם מאד מעסיק אותי. יש הרבה דברים שמעסיקים אותי אבל זה סוג של מנוע. עיסוק במשהו שהוא טוב באופן כללי כמו פעילות גופנית, תזונה, אקולוגיה, עשייה בקהילה, זה מנוע שמוביל לקהילה טובה יותר.

רק בשביל המשפט האחרון היה שווה כל הראיון J